לפני כשנה הגיעו למרפאה הוטרינרית אמא וילד עם כלבם מוקי.
מוקי היה גור כלבים צעיר מסוג פינצ'ר ננסי. רועי היה ילד בן 6 שמאוד אהב את כלבו החדש מוקי.
אמא של רועי סיפרה שאימצו את מוקי לפני כשלושה חודשים ושהקשר בין מוקי ורועי חזק מאוד. רועי מוריד את מוקי לטיולים והם משחקים הרבה ביחד. שניהם אוהבים להתכרבל ביחד במיטה ונרדמים ביחד.
"יופי" אמרתי בשמחה , אם כך מה הבעיה?
יעל אימו של רועי סיפרה שלפני כחודש התחיל רועי לסבול מאלרגיות קשות. רועי מתעטש כל הזמן, עיניו דומעות כל הזמן ועל גופו הופיעו סימנים אדומים.
כל הרופאים היו משוכנעים שרועי אלרגי למוקי הכלבלב ושעל המשפחה להיפטר ממוקי בהקדם כדי שרועי לא יסבול יותר מהאלרגיה הקשה.
"מה לעשות?" שאלה אותי האמא.
מוקי עבר בדיקה רפואית ונמצא בריא לחלוטין.
חשבנו שיתכן ורועי אלרגי לפרוותו של מוקי ולכן הוא סובל מהאלרגיה ולכן הוחלט לספר את מוקי במספרת הכלבים של המרפאה ולנסות ולראות אם יהיה שיפור במצבו של רועי.
אולם לצערנו רועי המשיך להתגרד ולדמוע למרות כל ניסיונותינו.
בצער רב החליטה המשפחה למסור את מוקי לאימוץ.
רועי היה אומלל , בכה ללא הפסקה , סירב ללכת לבית ספר ומצבו הבריאותי אף החמיר.
לאחר כשבועיים שוחחתי עם אימו של רועי שסיפרה לי כי אין כל הטבה במצב האלרגיה וכי רועי אומלל מאוד.
אימו של רועי החליטה להחזיר את מוקי הביתה וראה זה פלא: יום לאחר שמוקי חזר הביתה רועי היה מאושר, כל סימני האלרגיה נעלמו והוא החלים לחלוטין.
בבדיקות שעבר רועי התגלה כי רועי היה אלרגי לאבקת הכביסה ולא למוקי הכלב.