הפוסט שריק הכלב הקשיש הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות

מר לוי היה יהודי מבוגר כבן 70 שנעזר במקל הליכה.
כשהגיע למרפאה הוטרינרית, התלונן כי מזה כחודש הכלב מקס צולע על רגל ימין קדמית וכי המצב לא משתפר למרות שנתן לו כדור נגד כאבים.
מקס נבדק על ידי הוטרינר שערך צילומי רנטגן כדי לגלות את סיבת הצליעה.
כל הבדיקות והצילומים היו תקינים וסיבת הצליעה לא נתגלתה.

מקס שוחרר לביתו עם כדורים נגד כאבים ומר לוי התעקש לשמור על מקס במנוחה מלאה.
מקס ואדון לוי צלעו להם לאיטם כאשר יצאו מהמרפאה.
לאחר כחודש ימים התקשרתי למר לוי ושאלתי לשלומו של מקס.
מר לוי התחיל לצחוק ואמר לי: "דר שיינר, לא תאמין מה קרה למקס!"
"מה קרה?" שאלתי בדאגה.
מר לוי סיפר כי לפני כחודשיים נפל במדרגות ונקע את רגלו הימנית ומאז הוא צולע ונעזר במקל הליכה.

הפוסט מקס, כלב הבוקסר הצולע הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות

הדייל לא הסכים בשום פנים ואופן להעלות את הכלוב למטוס ולמרות כל תחנוניה של הגברת החתול השחור הועבר לתא המטען המיועד לבעלי חיים.

כאשר נחת המטוס בישראל הורידו הפקחים את הכלוב מבטן המטוס וגילו כי החתול השחור שבכלוב מת!

הפקחים המודאגים חששו מאוד מתגובתה של גב' זילברמן , הם ידעו כי החתול השחור יקר לליבה ופחדו כי תתבע אותם.
הם החליטו לחפש בשדה התעופה חתול שחור אחר ולהחליפו בחתול השחור המת וקיוו כי לא תרגיש בהבדל.

כאשר הביאו לגב' זילברמן את הכלוב עם החתול השחור החדש, הסתכלה הגברת לתוך הכלוב ופרצה בבכי מר.
"זה לא החתול שלי",  צעקה.
"איך את יודעת שזה לא החתול שלך?" שאלו הפקחים, החתול שלך היה שחור וגם זה חתול שחור.
החתול שלי היה מת , זעקה גברת זילברמן. הבאתי אותו לקבורה בארץ הקודש…..

הפוסט מעשה בחתול שחור הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות

ההקאות נמשכו ללא הסבר, ולאחר לילה שלם שבו הוא הקיא, ערכנו סדרת צילומי רנטגן במסגרתם  התגלה גוף זר בקיבה.

עוגי המסכן עבר עוד לילה של הקאות שלאחריו הוחלט לבצע אנדוסקופיה- החדרת צינור ארוך עם מצלמה בקצהו אל תוך קיבתו של עוגי. באנדוסקופיה נראה גוף זר בלתי מזוהה, אך גדול מידי בכדי להוציא באמצעות הצינור.

נאלצנו לבצע ניתוח כירורגי במסגרתו שלפנו מקיבתו של עוגי את עכבר הצעצוע שלו כמעט בשלמותו.
עוגי מתאושש עכשיו מהחוויה הקשה שעברה עליו, והוא שוב שמח ומתרוצץ, ואנו במרכז הרפואי לחיות מקווים שהוא למד את הלקח שלו….

הפוסט המקרה המוזר של עוגי הבוקסר הצעיר הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות

"המגבלה לא גורמת לו להיות עצוב",מספר אבי קוזי, הבעלים שלו. "ההיפך. הוא אחד מהכלבים הכי שמחים שאני מכיר. לעומת זאת יש כלבים בריאים שקשורים בגינה ומרגישים הכי עצובים בעולם. מצב הרוח של הכלב נקבע לפי איך שמתייחסים אליו. יש לי בבית גם כלב עיוור והוא הכלב הכי מצחיק ומאושר בארץ. הוא רץ ומשחק חופשי".

זה לא מפתיע שהופה מצא בית חם דווקא אצל קוזי, מנכ"ל החברה להגנת החי בישראל. "יש לי בבית שבעה כלבים ולכולם יש מומים כאלה ואחרים", הוא מספר. "יש לי כלבה עם חצי פנים שהלכו בגלל חומצה, כלב עיוור, כלבה שפגעו בה בצוואר וגם חתולים בלי רגליים. מיד כשהופה הגיע הוא השתלב עם יתר בעלי החיים. ככה זה עם כל החיות שהבאתי הביתה. מיד כולם התחברו והפכו לחבורה אחת גדולה".

ובכל זאת למה לקחת הביתה כלב שהרופאים אומרים שאין מנוס אלא להמית אותו?

"מיד כשסיפרו לי שנולדו שני כלבים עם בעיות רגליים, אמרתי שאחד מהם יהיה שלי. ביקשתי את הופה שהיה במצב היותר קשה מבין השניים. ידעתי שאותו אני לוקח ונותן לו תקווה".

"הופה והוא וקופץ"

הופה נולד בטבריה לפני שש שנים. אמו המליטה שלושה גורי כלבים עם מומים גנטיים: שניים בלי רגליים קדמיות ואחת עם שלוש רגליים. הופה נשאר בחיים למרות המלצות המומחים להמית אותו בזכות התעקשותם של מוקדנית של "תנו לחיות לחיות" והוטרינר זאב שיינר מהמרכז הרפואי לחיות במת גן. "יש אנשים שיש להם מזל, ככה גם להופה היה מזל", מספר שיינר. "הוא כלב מאד נוח , יש לו מבט בעיניים שאומר תציל אותי ותעזור לי. אתה לא יכול לסגור את העיניים ולהגיד לא איכפת לי. אז אתה עושה כל מיני דברים ושואל איך אפשר לעזור. ככה עשיתי כששידכתי בינו לבין אבי".

קוזי: "כשאתה מאמץ כלב או חתול אתה צריך לתת לו את הם אחרי שעובר זמן על בסיס ההתנהגות שלו. אבל כשבעל החיים נמצא בטראומה קשה השם מתלבש בתוך שנייה. השם הופך לחלק מהשיקום. מיד כשראית אותו ידעתי שאני אקרא לו הופה, והוא מיד קופץ על הרגליים האחוריות שלו".

כלבים שנפגעים ברגליים האחוריות שלהם אחרי תאונות או מומים בלידה הם מראה שכיח יחסית. אבל הבעיות בגפיים הקדמיות פחות מוכרות בתחום הרפואה הוטרינרית. "התלבטתי ארוכות מה לעשות איתו" מספר שיינר. "אני מכיר בחור מבצלאל שמאד אוהב כלבים וגם פריק של כל מיני מתקנים כאלה. היינו בקשר קודם והוא אמר לי שהוא רוצה לעשות עבודת גמר בבית הספר שקשורה לכלבים. חיברתי אחד פלוס אחד והחלטנו יחד שהא יבנה מתקן שיעזור להופה ללכת".
"מדובר בכלב שגם השרירים ברגלים שיש לו התקשו ושסובל מניוון שרירים מסויים", מספר הסטודנט ניר שלום. "בשלב הראשון עשיתי לו הליכון כדי שילמד ללכת ואחר כך לתפעל את הרגליים החדשות שהותאמו בדיוק לצורת הגוף שלו. המתקן שלו היום הוא ממש כמו פרוטזה לאדם. יש במתקן מפרקים שעשויים בצורה שעוזרת לו לשבת, לקום ולשכב. אלה דברים מינימאליים, אבל כאלה שעדיין לא קיימים כיום. צריך פה מנגנון מתוחכם מצד אחד, אבל גם מספיק פשוט כדי שכלב יוכל להפעיל אותו".
שיינר: "לקח להופה קצת זמן להתרגל למתקן הזה. הוא הולך כמו שפן, דוחף קדימה עם שתי הרגליים שלו כדי להזיז את העגלה. הוא למד שאם הוא רוצה ללכת שמאלה אז הוא מסובב את כל הגוף שמאלה והגלגלים זזים לכיוון שהוא רוצה".
"כלבים לא משקרים"

גם המעורבים בפרוייקט הופתעו לגלות באיזו מהירות הופה התרגל לרגליים החדשות שלו. "לכלבים אין המחשבות מי יתחתן איתי ואיך אני אעבוד"" אומר קוזי. "כשיש להם בעיה הם מתמודדים איתה מיד וממשיכים הלאה בלי לחפור יותר מדי בסיטואציה שבה הם נמצאים. כלבים לא משקרים , כשכואב להם הם צווחים, אבל כשטוב להם הם קופצים ומדלגים ולומדים להתרגל לכל מצב. הופה הוא כלב מאד שמח , אבל גם מאד רכושן. כשאני מרים אותו על היד הוא לא נותן לאף אחד להתקרב אלי. יש לו בעיה פיזית אמנם, אבל יש לו גם המון ביטחון".

שיינר: "אני לא מרגיש שהצלתי את חייו, אבל בהחלט נתתי לו איכות חיים. הוא מנסה להיות כמה שיותר נורמאלי. הוא המציא שיטות להכל. הכי מצחיק היה לראות איך הוא עושה את הצרכים. הוא נעמד על הרגליים האחוריות וקופץ הצידה כדי לא להתלכלך. הוא מצא שיטה שלמה איך להסתדר שזה לא יפגע בו. אז נכון, קשה לו, אבל יחד עם זה הוא מכשכש בזנב כאילו הוא הכלב הכי אופטימי בעולם".

פורסם בידיעות אחרונות – פבר' 2010

לקבלת מידע נוסף ושאלות נשמח לעמוד לרשותכם. צרו קשר

הפוסט פרוטזות לבעלי חיים – שמו לו רגליים – סיפורו של הכלב הופה הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות

"יופי" אמרתי בשמחה , אם כך מה הבעיה?
יעל אימו של רועי סיפרה שלפני כחודש התחיל רועי לסבול מאלרגיות קשות. רועי מתעטש כל הזמן, עיניו דומעות כל הזמן ועל גופו הופיעו סימנים אדומים.
כל הרופאים היו משוכנעים שרועי אלרגי למוקי הכלבלב ושעל המשפחה להיפטר ממוקי בהקדם כדי שרועי לא יסבול יותר מהאלרגיה הקשה.
"מה לעשות?" שאלה אותי האמא.

מוקי עבר בדיקה רפואית ונמצא בריא לחלוטין.
חשבנו שיתכן ורועי אלרגי לפרוותו של מוקי ולכן הוא סובל מהאלרגיה ולכן הוחלט לספר את מוקי במספרת הכלבים של המרפאה ולנסות ולראות אם יהיה שיפור במצבו של רועי.
אולם לצערנו רועי המשיך להתגרד ולדמוע למרות כל ניסיונותינו.

בצער רב החליטה המשפחה למסור את מוקי לאימוץ.
רועי היה אומלל , בכה ללא הפסקה , סירב ללכת לבית ספר ומצבו הבריאותי אף החמיר.
לאחר כשבועיים שוחחתי עם אימו של רועי שסיפרה לי כי אין כל הטבה במצב האלרגיה וכי רועי אומלל מאוד.
אימו של רועי החליטה להחזיר את מוקי הביתה וראה זה פלא: יום לאחר שמוקי חזר הביתה רועי היה מאושר, כל סימני האלרגיה נעלמו  והוא החלים לחלוטין.

בבדיקות שעבר רועי התגלה כי רועי היה אלרגי לאבקת הכביסה ולא למוקי הכלב.

הפוסט הכלב מוקי ורועי, הילד האלרגי הופיע ראשון בהמרכז הרפואי לחיות