מחלת האיידס בחתולים – FIV

בדומה לבני אדם, המחלה מועברת על ידי וירוס, אך אין צורך לחשוש מהדבקה.

מחלת האיידס בחתולים – Feline Immunodeficiency Virus – נפוצה למדי בארצנו בקרב חתולי רחוב, ומתפשטת בקצב מהיר. אך לנו, בני האדם, אין סיבה לחשוש, כיוון שעל אף שמדובר במחלה ויראלית, כמו אצל בני אדם, הווירוס שתוקף חתולים אינו יכול להזיק לבני אדם.

איידס חתולים (VIF) – תסמינים, הדבקה ומאפיינים

למחלה תקופת דגירה ארוכה, ומההדבקה ועד להופעת הסימנים הראשונים עוברות כחמש שנים בממוצע. ניתן לאבחן אותה על ידי מבחן סרלוגי או אצל וטרינר.
וטרינר יבחר במבחן האמור אם יבחין כי החתול אינו מגיב לטיפול במחלות שגרתיות, או שהמחלות האמורות שבות ומתפרצות אצלו בקצב מהיר.

לאחר תקופת דגירה ארוכה, וירוס האיידס בחתולים תוקף את המערכת החיסונית של החתול ולמעשה ממוטט את יכולת ההתגוננות שלו מפני זיהומים חיצוניים. ואלה גורמים בסופו של דבר למותו.
חתולים מפיצים את הווירוס הגורם למחלה על ידי נשיכות, מה שמעמיד את החתולים הבוגרים בסיכון גבוה יותר מאשר גורים. ההדבקה יכולה להיגרם גם מהפרשות מהאף והפה ולכן תתכן הדבקה כאשר חתולים באים במגע אחד עם השני ואוכלים מצלחות משותפות. הדבקה בין אימא לגור עלולה להיגרם רק בשלבים הראשונים של המחלה. דרכי הדבקה נוספות הן מגע מיני ועירוי דם נגוע.
לעומת זאת, חתולים הנוגעים זה בזה אינם מייצרים הדבקה, והם יכולים לאכול מקערת מזון משותפת ללא צורך בהפרדה ביניהם או בצלחות מזון נפרדות – אלה אם כן הם רבים ביניהם. כאמור, נשיכה עשויה לגרום להדבקה.

מחלת האיידס בחתולים – מה לעשות

החשוב מכל הוא לבדוק אם החתול נגוע. אם קיבלתם או קניתם גור חתולים, רצוי לבצע בדיקה בגיל חצי שנה ובמקביל לסירוס או עיקור.
אם החתול שלכם חי אך ורק בבית, ובבדיקה עלה כי לא נדבק בווירוס, אתם יכולים להיות רגועים, כיוון שהוא נמצא בסיכון נמוך ביותר להידבק ולחלות. הנשאים העיקריים, ואלו שמבצעים את רוב ההדבקה, הם חתולי הרחוב, שאינם מסורסים או מעוקרים.
מחלת האיידס בחתולים מבהירה את החשיבות בניתוחים של עיקור או סירוס, כיוון שהם מונעים התרבות לא מרוסנת בקרב חתולי רחוב, וכן מקטינים את התפשטות המחלה והפצתה.

נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה. צרו קשר