מקס הוא כלב בוקסר בן 8, השייך למר לוי.
מיד כשהגיעו למרכז הרפואי לחיות, לא ניתן היה להתעלם מהדמיון הרב בין השניים:
לשניהם פנים מקומטים ועיניים גדולות וחומות. הלחיים של מקס היו נפולות וגם פניו המלאים של מר לוי גרמו ללחייו להיות שמוטות כלפי מטה.
לשניהם היה קול בס צרוד, כנראה משום שמר לוי אהב לעשן סיגרים גדולים.
מר לוי היה יהודי מבוגר כבן 70 שנעזר במקל הליכה.
כשהגיע למרפאה הוטרינרית, התלונן כי מזה כחודש הכלב מקס צולע על רגל ימין קדמית וכי המצב לא משתפר למרות שנתן לו כדור נגד כאבים.
מקס נבדק על ידי הוטרינר שערך צילומי רנטגן כדי לגלות את סיבת הצליעה.
כל הבדיקות והצילומים היו תקינים וסיבת הצליעה לא נתגלתה.
מקס שוחרר לביתו עם כדורים נגד כאבים ומר לוי התעקש לשמור על מקס במנוחה מלאה.
מקס ואדון לוי צלעו להם לאיטם כאשר יצאו מהמרפאה.
לאחר כחודש ימים התקשרתי למר לוי ושאלתי לשלומו של מקס.
מר לוי התחיל לצחוק ואמר לי: "דר שיינר, לא תאמין מה קרה למקס!"
"מה קרה?" שאלתי בדאגה.
מר לוי סיפר כי לפני כחודשיים נפל במדרגות ונקע את רגלו הימנית ומאז הוא צולע ונעזר במקל הליכה.