פרוטזות לבעלי חיים – שמו לו רגליים – סיפורו של הכלב הופה

את הגיבור האמיתי של הכתבה הזאת לא יכולנו לראיין. כשהכלב הופה נולד לפני שש שנים בלי שתי רגליים קדמיות כל המומחים קבעו פה אחד: אם רוצים שהוא לא יסבול, אין מנוס אלא להרדים אותו.

היום, כשהוא נעזר במתקן חדש שהוכן במיוחד עבורו על ידי סטודנט מבצלאל ומשמש לו כרגליים – נדמה שהופה מרגיש כמו הכלב הכי בר מזל בארץ.

"המגבלה לא גורמת לו להיות עצוב",מספר אבי קוזי, הבעלים שלו. "ההיפך. הוא אחד מהכלבים הכי שמחים שאני מכיר. לעומת זאת יש כלבים בריאים שקשורים בגינה ומרגישים הכי עצובים בעולם. מצב הרוח של הכלב נקבע לפי איך שמתייחסים אליו. יש לי בבית גם כלב עיוור והוא הכלב הכי מצחיק ומאושר בארץ. הוא רץ ומשחק חופשי".

זה לא מפתיע שהופה מצא בית חם דווקא אצל קוזי, מנכ"ל החברה להגנת החי בישראל. "יש לי בבית שבעה כלבים ולכולם יש מומים כאלה ואחרים", הוא מספר. "יש לי כלבה עם חצי פנים שהלכו בגלל חומצה, כלב עיוור, כלבה שפגעו בה בצוואר וגם חתולים בלי רגליים. מיד כשהופה הגיע הוא השתלב עם יתר בעלי החיים. ככה זה עם כל החיות שהבאתי הביתה. מיד כולם התחברו והפכו לחבורה אחת גדולה".

ובכל זאת למה לקחת הביתה כלב שהרופאים אומרים שאין מנוס אלא להמית אותו?

"מיד כשסיפרו לי שנולדו שני כלבים עם בעיות רגליים, אמרתי שאחד מהם יהיה שלי. ביקשתי את הופה שהיה במצב היותר קשה מבין השניים. ידעתי שאותו אני לוקח ונותן לו תקווה".

"הופה והוא וקופץ"

הופה נולד בטבריה לפני שש שנים. אמו המליטה שלושה גורי כלבים עם מומים גנטיים: שניים בלי רגליים קדמיות ואחת עם שלוש רגליים. הופה נשאר בחיים למרות המלצות המומחים להמית אותו בזכות התעקשותם של מוקדנית של "תנו לחיות לחיות" והוטרינר זאב שיינר מהמרכז הרפואי לחיות במת גן. "יש אנשים שיש להם מזל, ככה גם להופה היה מזל", מספר שיינר. "הוא כלב מאד נוח , יש לו מבט בעיניים שאומר תציל אותי ותעזור לי. אתה לא יכול לסגור את העיניים ולהגיד לא איכפת לי. אז אתה עושה כל מיני דברים ושואל איך אפשר לעזור. ככה עשיתי כששידכתי בינו לבין אבי".

קוזי: "כשאתה מאמץ כלב או חתול אתה צריך לתת לו את הם אחרי שעובר זמן על בסיס ההתנהגות שלו. אבל כשבעל החיים נמצא בטראומה קשה השם מתלבש בתוך שנייה. השם הופך לחלק מהשיקום. מיד כשראית אותו ידעתי שאני אקרא לו הופה, והוא מיד קופץ על הרגליים האחוריות שלו".

כלבים שנפגעים ברגליים האחוריות שלהם אחרי תאונות או מומים בלידה הם מראה שכיח יחסית. אבל הבעיות בגפיים הקדמיות פחות מוכרות בתחום הרפואה הוטרינרית. "התלבטתי ארוכות מה לעשות איתו" מספר שיינר. "אני מכיר בחור מבצלאל שמאד אוהב כלבים וגם פריק של כל מיני מתקנים כאלה. היינו בקשר קודם והוא אמר לי שהוא רוצה לעשות עבודת גמר בבית הספר שקשורה לכלבים. חיברתי אחד פלוס אחד והחלטנו יחד שהא יבנה מתקן שיעזור להופה ללכת".
"מדובר בכלב שגם השרירים ברגלים שיש לו התקשו ושסובל מניוון שרירים מסויים", מספר הסטודנט ניר שלום. "בשלב הראשון עשיתי לו הליכון כדי שילמד ללכת ואחר כך לתפעל את הרגליים החדשות שהותאמו בדיוק לצורת הגוף שלו. המתקן שלו היום הוא ממש כמו פרוטזה לאדם. יש במתקן מפרקים שעשויים בצורה שעוזרת לו לשבת, לקום ולשכב. אלה דברים מינימאליים, אבל כאלה שעדיין לא קיימים כיום. צריך פה מנגנון מתוחכם מצד אחד, אבל גם מספיק פשוט כדי שכלב יוכל להפעיל אותו".
שיינר: "לקח להופה קצת זמן להתרגל למתקן הזה. הוא הולך כמו שפן, דוחף קדימה עם שתי הרגליים שלו כדי להזיז את העגלה. הוא למד שאם הוא רוצה ללכת שמאלה אז הוא מסובב את כל הגוף שמאלה והגלגלים זזים לכיוון שהוא רוצה".
"כלבים לא משקרים"

גם המעורבים בפרוייקט הופתעו לגלות באיזו מהירות הופה התרגל לרגליים החדשות שלו. "לכלבים אין המחשבות מי יתחתן איתי ואיך אני אעבוד"" אומר קוזי. "כשיש להם בעיה הם מתמודדים איתה מיד וממשיכים הלאה בלי לחפור יותר מדי בסיטואציה שבה הם נמצאים. כלבים לא משקרים , כשכואב להם הם צווחים, אבל כשטוב להם הם קופצים ומדלגים ולומדים להתרגל לכל מצב. הופה הוא כלב מאד שמח , אבל גם מאד רכושן. כשאני מרים אותו על היד הוא לא נותן לאף אחד להתקרב אלי. יש לו בעיה פיזית אמנם, אבל יש לו גם המון ביטחון".

שיינר: "אני לא מרגיש שהצלתי את חייו, אבל בהחלט נתתי לו איכות חיים. הוא מנסה להיות כמה שיותר נורמאלי. הוא המציא שיטות להכל. הכי מצחיק היה לראות איך הוא עושה את הצרכים. הוא נעמד על הרגליים האחוריות וקופץ הצידה כדי לא להתלכלך. הוא מצא שיטה שלמה איך להסתדר שזה לא יפגע בו. אז נכון, קשה לו, אבל יחד עם זה הוא מכשכש בזנב כאילו הוא הכלב הכי אופטימי בעולם".

פורסם בידיעות אחרונות – פבר' 2010

לקבלת מידע נוסף ושאלות נשמח לעמוד לרשותכם. צרו קשר
hopa - first time (125)

hopa story